רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו"ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת בן גוריון בנגב
מורשת תרבות והרקמה העירונית
 
לנוכח הנהירה לערים, ובעקבותיה השינויים החברתיים והמרקמיים שאנו עדים להם כיום, נוצר צורך באימוץ גישה כִּלּוּלִית (אינטגרטיבית) בקביעת מדיניות השימור והפיתוח של המרחב האורבני ההיסטורי.

נוסף על כך, מראשית שנות ה-70 במאה ה-20, עם צמיחתה של כלכלת השוק, התפתחות תהליכי הביזור וההפרטה של המרחב העירוני, חל שינוי במעמדה של המורשת והיא הפכה למצרך ציבורי בעל ערך כלכלי.

שינויים אלה קוראים לביסוס גישה מושכלת להגנה ולשימור הנוף האורבני ההיסטורי.
ההכרה באופי הדינמי של הערים לעומת הטבע הסטטי של "קבוצת מבנים"; ריבוי השכבות של ערכים ומשמעויות; הרחבת התפיסה של ערך אוניברסלי יוצא דופן כעיקרון מנחה באמנה והערכת ההשפעה החברתית - כלכלית של המורשת יצרו צורך בגישה כִּלּוּלִית לקביעת מדיניות שימור ופיתוח, ובכלים לניהול המרחב האורבני ההיסטורי.

בין היתר, מדובר באַסְדָרָה (רגולציה) מוסדית, במעורבות של הקהילה, במיזוג של תכניות ניהול ותכניות התחדשות עירונית ובפיתוח תמריצים כלכליים לעידוד השקעה בשימור המורשת.

זאת לצד פיתוח של כלים מקצועיים כגון: סקרים עירוניים, השגת הסכמה בין בעלי העניין באשר לערכים הראויים להגנה ולאיתור הרכיבים המציגים אותם, להעריך את הפגיעות ואת ההשפעה של לחצי פיתוח ושל שינויים אקלימיים, לפתח אסטרטגיית פיתוח עיר, להעדיף פעולות שימור ופיתוח ולזהות מסגרות שותפות וניהול אפשריות במרחב האורבני.


Powered By teti-tu