רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו"ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב האוניברסיטה העברית בירושלים אוניברסיטת בן גוריון בנגב

תקצירי הכנס

מורשת התרבות והרקמה העירונית

גובה הבנייה בירושלים – מדיניות שימור ככלי עיצובי*

יוליה גרינקרוג
פקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, טכניון


בעשורים האחרונים מתרחק שיח השימור מעיסוק באובייקטים ונוטה לעיסוק במרקמים, אזורים, סדרות ורצפים. שינוי זה מסמן חשיבה מערכתית, כלומר, התמקדות בתהליכים ובסביבות מורכבות ומשתנות. מעניין לגלות כי ניצנים של חשיבה כזו היו קיימים בתרבות האדריכלית של תקופות מוקדמות יותר. אחת הדוגמאות לכך היא פעילותה של היחידה לתכנון אורבני בעיריית ירושלים, בשנות השבעים של המאה ה-20.

שנים אלו היו לנקודת מפנה קריטית בתולדות העיר. בקרב הציבור הישראלי שררו אופוריה ותחושה של אחרית הימים בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים, ועל מתכנני ירושלים הוטל אתגר אדיר: להמציא פנים מודרניות לעיר הנצח, ופנים לאומיות לעיר הקודש. הקושי הגדול נבע מעימות אידאולוגי בין אתוס הקדמה והפיתוח, השולט במדינת ישראל מאז היווסדה, לבין האכזבה מהמודרנה והביקורת עליה שהחלה להתעורר באותן שנים. ביקורת זו צמחה בשל החרדה מההרס של הטכנולוגיה והמיכון ומהדורסנות של "הבינוי המזורז". לביקורת זו, שהייתה כלל עולמית, הצטרפו הרהורים וחיפושים אחר המאפיינים הייחודיים של המקום והזהות הישראליים. מתחים אידאולוגיים אלו יצרו תחרות על תפיסת הפיתוח העתידי של העיר ועל תפקידה של ירושלים, הן בהקשר הלאומי והן בהקשר העולמי, ועל המתכננים שפעלו באותה עת בעיר היה לתת ביטוי לגישות השונות והמנוגדות לעיתים.

בהרצאה אציג הצעה למדיניות גובה הבנייה אשר פותחה, ביחידה לתכנון אורבני ב-1972, כמענה לאתגר זה. אעמוד על מספר תכונות בהן משתקפות הייחודיות והחדשנות של הצעה זו. התכונה הראשונה היא הצגת המדיניות "כמערכת פתוחה" – מנגנון שימור גמיש המגיב לתנאים משתנים בעיר המתפתחת ומבקש לשמור על הערכים התרבותיים וההיסטוריים של המרקם הקיים. תכונה נוספת היא "עיצוב הפוך" – גישה על פיה אובייקט העיצוב הוא לא המסה הבנויה כי אם הריק. כך מיוצר משקל נגד המרסן את מגמת הפיתוח. תכונה שלישית עליה אתעכב היא "עיצוב דרך תכנון". מדובר בגישה שמתרגמת באופן יצירתי תובנות אדריכליות למושגים משפטיים, על מנת "לכמת" באופן אובייקטיבי ערכים "איכותניים" שהם סובייקטיביים מטיבם.

מעבר לגישה המקצועית החדשנית לתקופתה, הצעת מדיניות זו נוגעת בשאלות אתיות וערכיות אותן אעלה בהרצאה, כגון: מה תפקידו של האדריכל / המתכנן בחברה? מי אחראי ו/או רשאי לעצב את המרחב? למי שייכת העיר על נכסיה - נופה, דימויה ורוחה?


*ההרצאה מתבססת על מחקר בהנחיית ד"ר אלונה נצן-שיפטן.


<< חזרה לאינדקס תקצירי הכנס



Powered By teti-tu